עולם שמתחיל בהשהיה

האינטרנט הבטיח פעם לחבר בין בני אדם, אך במקום זאת הפך לכיכר המחניקה והרועשת ביותר על פני כדור הארץ. למקום שבו כל אחד דורש את תשומת לבך בכל שנייה, כופה סטנדרטים ושופט חיים של אחרים מבעד למסכים קרים.

אישה אינה זקוקה עוד לעוד חלון ראווה כדי להביט באושר של אחרים. היא זקוקה למקדש, כדי להביט סוף סוף פנימה, אל תוך עצמה.

יומן זה אינו מתחיל בזינוק ואינו מתחיל במניפסט. הוא מתחיל בהשהיה. ברגע שבו את סוגרת את הדלת בפני אין־ספור ה"את חייבת" ונשארת בדממה מוחלטת. הפרולוג אינו נחוץ כדי להסביר — הוא נחוץ כדי לשאוף נשימה ראשונה כנה ולזכור שעולמך האמיתי מתחיל בך עצמך.