מכתב למי שרגיל להחזיק את השמיים לבדו

כולם התרגלו לכך שתסתדר. כשהתוכניות קורסות מסביב, כשקרוביך חרדים, כשהסערה מטאטאת את נקודות הציון — כולם מביטים בך. ואתה עומד איתן, כי אחרת אינך יודע, כי זהו חוק הכבוד הפנימי שלך.

אך אני רואה את מה שמסתתר מאחורי איפוקך. אני יודעת מה עולה לשמור על פנים שלוות כשבתוך כך משתוללת סערה, וכמה פעמים מתחשק פשוט לשתוק, בלי להסביר לאיש את הסיבות.

כאן אינך צריך להחזיק מגננה. כבר הוכחת הכול במעשיך ובמילתך. הסר את השריון הכבד בפתח. בבית הזה מכבדים את גודל מידותיך, שומרים על שלוותך ורואים אותך כפי שאתה — בלי מסכות, בלי תארים ובלי תנאים.