מכתב על אלה שהגורל מזמן אותם זה לזה שוב ושוב

לגורל יש כתב יד מופלא. קורה ששניים רואים זה את זה לראשונה הרבה לפני שדרכיהם נפגשות באמת. מבט אחד ארוך, שבו נקראת בבירור התשוקה לגשת, לדבר, להזמין לדייט — בעוד שניכם עדיין חופשיים לחלוטין. אבל באותה שנייה הביישנות והרתיעה גוברות. הצעד לא נעשה, הדרכים נפרדות, אך הזיכרון של אותו מבט נשאר איכשהו בפנים.

חולפות שמונה או תשע שנים ארוכות. ולפתע נפתחת דלת, החיים מטיחים אתכם שוב זה בזה, ובדממה מתרחשת הכרה מיידית, נוקבת. הכול בפנים צועק שזה אינו מקרה, אבל כעת האגו הגברי, הפחד או נסיבות זרות אינם מאפשרים לבטא בקול את המילים הפשוטות: "אני אוהב אותך. יש לי רגשות כלפייך". ושוב — פרידה לשנים.

אבל היקום אוהב סיפורים מושלמים. כשאנחנו לא מעזים לעשות בחירה בפעם הראשונה, הוא אינו מוחק את הרגש — הוא נותן לנו הזדמנות שוב, ושוב, ושוב. הוא יחזור על המאורעות ויוביל אתכם זה לזה עד שלבסוף תשליכו מעליכם את הפחד ותקבלו את החלטתכם האמיתית.