דפים ללא מילים: הזכות לצעוק ולשתוק

מאחורי החזית המפוארת של כל אישה חזקה תמיד מסתתר חדר שאיש אינו יודע עליו. מקום שבו מצטבר כאב שלא נאמר, שבו מתחבאות עלבונות, ושבו האישה מתעייפת מלהיות חומת אבן לכולם סביבה.

בתרבות של VIA AD ME יש חוק: כאן אין אולם צופים. כאן אין שיפוט, לייקים ומבטים סקרניים של אחרים.

לפעמים צריך פשוט לשתוק. לשהות במקום שבו אין אותיות, ויש רק את עצמך ואת ההפוגה. ולפעמים — להשאיר מחשבה קולית: לשפוך את הלב לבד עם עצמך, לבכות בחושך, לפרוק את הזעם שהצטבר, ולדעת שהזעקה הזאת של הנשמה תישאר לנצח חתומה בסוד. הטיהור אינו מתרחש לעיני הציבור. הוא מתרחש מאחורי הקלעים, בדממה המבורכת.